מגחך הוינא באו גברא בהוא האיש. אע''פ כן יכול לומר לו משחק הייתי בך ועשיתי עצמי כמסייע אותך לפי שהייתי יודע שצריך אתה לסותמו:

היה מושיט לו צרורות. והיה מסייע אותו בבנין ובפתיחה מאי הרי מעשיו מוכיחין שנתרצה בכך:

יכול לומר לו הוינא בעיית לעי. לא מפני שמחלתי לך הייתי שותק אלא חפץ הייתי לראות היאך אתה מטריח ומיגע עצמך בחנם דצריך אתה לחזור ולסתום:

הגע עצמך שהיה שם. דהא במעמד חבירו קתני וא''כ זה ראה ושתק ומחל לו:

פותח בשמאל נועל בימין. כלומר בידו אחת פתח ובידו שנית יסתום מיד לפי שזה מעכב עליו:

תני תמן. בבבל תני להך ברייתא:

וחרבות לא ניתנו להבנות. וכי זה ג''כ אין יכול לבנות בחצירו ולפתוח ג''כ בפתח כנגדו וא''כ היינו דינא דברייתא דבמקום שיכול לעכב מטעם הזה גם בזה יכול לעכב ולומר למחר אני רוצה לבנות ויהא פתחך כנגד פתחי ואם אינו יכול לעכב שכבר קדם זה אם כן גם התם כך הוא דמאי שנא ולא משני מידי:

כאן בשנתן רשות. הא דדייקינן במתניתן דבמבוי מותר בשנתנו לו רשות לפתוח ושוב אינן יכולין למחות בו ואפ''ה בחצר השותפין אסור דאף על פי שנתנו לו רשות מכיון דהיזק ראי' בחצר השותפין יותר מצוי ותדיר הוא יכולין למחות בו והא דתני בתוספתא דבני מבוי יכולין לעכב עליו בתחלה הוא דלא נתנו לו רשות:

אמר ר' אילא. לא קשיא:

והתני. בתוספתא פ''ב:

הן דתימר מותר וכו'. כלומר דיוקא דרישא דוקא הוא דבמבוי שאינו מפולש מותר דלא אמרו אסור אלא בחצר השותפין אבל במבוי אע''ג דאינו מפולש שכיחי ביה רבים יותר מבחצר ויכול לומר לו סוף סוף בעית לאצטנועי מהרבים העוברים שם:

הכא את אמר פתח כנגד הפתח מותר וכו'. כלומר דהש''ס מקשה דיוקא דרישא וסיפא אהדדי דמרישא משמע דדוקא לחצר השותפין פתח כנגד הפתח אסור הא במקום אחר אף ע''פ דלא הויא ר''ה אלא דלא הוי כחצר השותפין וכגון במבוי שאינו מפולש מותר ובסיפא קתני אבל פותח הוא לר''ה פתח כנגד פתח דמשמע הא במבוי שאינו מפולש אסור:

גמ' גרסינן כאן להא דנתן בר' הושעיא וכו' הכתובה בספרים לסוף הלכה דלעיל והכא הוא דשייך כמו שפירשתי למעלה:

שנייא היא בגנות שניתנו לחפירה. רבי יוחנן בעי לשנויי הפירכא דפריך מהתוספתא בגוונא אחרינא דגרסינן התם אחר דקתני כשם וכו' כך בני מבוי יכולין למחות זה את זה במבוי השותפין כיצד וכו' ומפרש התם דבדבר שכבר עשה א' תקלה אין יכול למחות בחבירו דאומר לו כדרך שעשיתה בתוך שלך אף אני עושה בתוך שלי היו מימיו עוברין דרך גגו של חבירו ועמד והפסיקן יכול לעכב על ידו וכו' יש לו באר בחצרו של חבירו והרי בעל החצר מבקש לחפור לו באר אחרת יכול לעכב על ידו ע''כ. והשתא קאמר ר' יוחנן דמהבריי' דהתם לא קשיא דשאני התם דמיירי בדבר שעומד לכך כגון בגנות שעומדין לחפירה וכיוצא בזה והלכך קתני התם דבדבר שחבירו גם כן יכול לעשות כמוהו חבירו מעכב על ידו שאמר ליה למחר אני עושה כן בתוך שלי ואם כבר עשה יכול גם הוא לעשות כן או אם כבר החזיק זה בחצירו של חבירו כגון הא דתני בדין הבאר בזה אין חבירו יכול לעשות כן ועכ''פ שמעינן מהתם דלא מיירי אלא בדבר שגם חבירו יכול לעשות כמוהו אבל הכא דאמרי' במבוי מותר מיירי שבתחלה עשה זה פתח לחצירו של זה במבוי ולא הי' שם עדיין פתח כנגדו ובכה''ג אין יכול זה לעכב על ידו והיינו דמתמה ר' נסא על האי שינויא:

ולא את הגג וכו' סוף דבר מעקה. בעיא היא אם סוף דבר הוא כלומר אי נימא דוקא מעקה נקט הת''ק ואם היו אחורי בתים מקיפין אותו והיו שם עמודים ע''ג הבתי' וכלונסיות על גביהן מהו אי הוו כמעקה או לא:

נישמעינה מן הדא. דר' יהודה דאמר אם יש לו צורת הפתח וכו' ועמודים וכלונסות על גביהן כצורת הפתח הוו ור' יהודה הוא דס''ל דצורת הפתח מהני:

אמרין. סיומא דמילתא היא כלומר ש''מ דשמעיה ר' יהודה לחכמים דאמרין והוא שיש שם מעקה גבוה עשרה טפחים אבל מילתא אחריתא לא מהני ועלה קאמר ר' יהודה דאם יש לו צורת הפתח נמי מהני:

גמ' נפלו. זיזין והגזוזטראות ומבקש לבנותן להוציאן לר''ה כבתחלה ואלקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות קאי:

וויתר. לבני ר''ה ואינו יכול להוציא:

מי שהיתה דרך הרבים וכו'. מתני' היא לקמן בפ''ו משום דמיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו וה''נ כיון שנפלו כמו שהחזיקו בו רבים הוא:

מתניתא. תוספתא בפ''ב מסייעה לר''ל דקתני בהדיא נפלו בונה אותן במקומן:

הדרן עלך חזקת הבתים

גמ' והוא שיש בה ארבע. ארבע אמות ואיציע קאי דבפחות מד' אמות לא חשיב ובטל לגבי בית:

כל הדין פירושא הפרש לכון ר' חייא בר בא. היה מתמה ר' זירא על שהצריך דוקא ד' על ד' ומקורה ומגופף ועל רום עשרה:

מתני' המוכר את הבית. היציע. כמן חדר שעושין סביבות כתלי הבית מבחוץ כמו שהיו עושין במקדש דכתיב והיציע התחתונה ויש שעושין אותה בעובי הכותל ואע''פ שפתוח לבית ותשמישו בתוכו אפ''ה אינו מכור והוא דהוי ד' אמות כדאמר בגמרא:

ולא את החדר שלפנים. מן הבית ואע''פ שהוא פתוח לבית ודריסתו עליו וקמ''ל בחדר דאע''ג דמצר לו מצרים החיצונים של הבית לא אמרינן דהחדר בכלל הבית הוא מדלא כתב מצר חדר הפלוני אלא אמרינן מצרים הרחיב לו שמצרי הבית החיצונים ניכרים הם:

בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים. הוי מקום חשוב בפני עצמו ולא בטל לגבי הבית:

אם יש לו צורת הפתח. ואין הלכה כרבי יהודה:

הרי זו בחזקתה. דטוענין ללוקח ואמרינן שמא זה שמכרו לו כנס בתוך שלו:

כונס לתוך שלו. שמכניס בקרקע שלו כשיעור הוצאת הזיזין ומוציא:

וכצוצטראות. קורות גדולות שמא יכשלו בהן בני רשות הרבים אא''כ היו למעלה מגמל ורוכבו והוא שלא יאפיל הדרך על בני ר''ה:

זיזין. רהיטנים קטנים:

ר''א מתיר. ובלבד שיכסנו בחוזק בכדי שתהא עגלה מהלכת עליו וטעונה אבנים ואין הלכה כר''א דחיישינן שמא תתקלקל ותפחת מלמטה שלא מדעתו:

מתני' אין עושין חלל תחת רשות הרבים. כמו שעושין לפעמים חלל תחת הקרקע וכן לא בורות ולא שוחין ולא מערות ואע''ג דקביל עליה היזיקא דאתי מחמתיה לפי שאין בני אדם רוצין ליזוק ולירד לדין על עסקי ממונא:

גמ' נפלו. זיזין והגזוזטראות ומבקש לבנותן להוציאן לר''ה כבתחלה ואלקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות קאי:

וויתר. לבני ר''ה ואינו יכול להוציא:

מי שהיתה דרך הרבים וכו'. מתני' היא לקמן בפ''ו משום דמיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו וה''נ כיון שנפלו כמו שהחזיקו בו רבים הוא:

מתניתא. תוספתא בפ''ב מסייעה לר''ל דקתני בהדיא נפלו בונה אותן במקומן:

הדרן עלך חזקת הבתים

גמ' והוא שיש בה ארבע. ארבע אמות ואיציע קאי דבפחות מד' אמות לא חשיב ובטל לגבי בית:

כל הדין פירושא הפרש לכון ר' חייא בר בא. היה מתמה ר' זירא על שהצריך דוקא ד' על ד' ומקורה ומגופף ועל רום עשרה:

מתני' המוכר את הבית. היציע. כמן חדר שעושין סביבות כתלי הבית מבחוץ כמו שהיו עושין במקדש דכתיב והיציע התחתונה ויש שעושין אותה בעובי הכותל ואע''פ שפתוח לבית ותשמישו בתוכו אפ''ה אינו מכור והוא דהוי ד' אמות כדאמר בגמרא:

ולא את החדר שלפנים. מן הבית ואע''פ שהוא פתוח לבית ודריסתו עליו וקמ''ל בחדר דאע''ג דמצר לו מצרים החיצונים של הבית לא אמרינן דהחדר בכלל הבית הוא מדלא כתב מצר חדר הפלוני אלא אמרינן מצרים הרחיב לו שמצרי הבית החיצונים ניכרים הם:

בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים. הוי מקום חשוב בפני עצמו ולא בטל לגבי הבית:

אם יש לו צורת הפתח. ואין הלכה כרבי יהודה:

הרי זו בחזקתה. דטוענין ללוקח ואמרינן שמא זה שמכרו לו כנס בתוך שלו:

כונס לתוך שלו. שמכניס בקרקע שלו כשיעור הוצאת הזיזין ומוציא:

וכצוצטראות. קורות גדולות שמא יכשלו בהן בני רשות הרבים אא''כ היו למעלה מגמל ורוכבו והוא שלא יאפיל הדרך על בני ר''ה:

זיזין. רהיטנים קטנים:

ר''א מתיר. ובלבד שיכסנו בחוזק בכדי שתהא עגלה מהלכת עליו וטעונה אבנים ואין הלכה כר''א דחיישינן שמא תתקלקל ותפחת מלמטה שלא מדעתו:

מתני' אין עושין חלל תחת רשות הרבים. כמו שעושין לפעמים חלל תחת הקרקע וכן לא בורות ולא שוחין ולא מערות ואע''ג דקביל עליה היזיקא דאתי מחמתיה לפי שאין בני אדם רוצין ליזוק ולירד לדין על עסקי ממונא:

מכיון שאין לה חזקה. זו שאינה עשויה לאורה אין לה חזקה אלא דינה כחלון המצרית אינה מביאה את הטומאה כשיעור מלא מקדח לפי שאין חזקה לחלון הקטן אלא אם כן עשוי לאורה וכשיעורו לטומאה כך שיעורו לחזקה אם הוא לאורה:

ודא מסייעא למאן דאמרין בנאי. הברייתא זו סיוע למאי דאמרי הבונים חלון שהוא פחותה לאיסטיב לאויר לא נעשית אלא להכניס את האורה והלכך החיצונה שהיא לאויר העולם שיעורה כמלא מקדח אבל שלפנים ממנה אין מביאה את הטומאה במלא המקדח אלא שיעורא כדתנן התם במשנה ב' בנה בית חוצה לה שיעורה בפותח טפח לפי שהוא כחלון העשוי לתשמיש:

היו חמשה פתחים זה לפנים מזה וכו'. ברייתא זו לענין טומאה נשנית וכדתנן בפ' י''ג דאהלות העושה מאור בתחלה שיעורו מלא מקדח לענין להביא ולהוציא את הטומאה ובתוספתא אשר לפנינו גריס שם ריש פ' י''ד פתח שעשאו למאור שיעורו מלא מקדח הגיפו למאור (שסתמו להאורה שכנגדו כגון שבנה שם איזה בנין ואין כאן מאור הלכך הוי דינו כמו העשוי לתשמיש ושיעורו בפותח טפח) שיעורו בפותח טפח שתי חלונות זו לפנים מזו החיצונה העשויה למאור שיעורא מלא מקדח. והיא הגי' נכונה כדמוכח מדלקמיה: